בכל פעם שבנק ישראל משנה את הריבית, התגובה של הציבור כמעט אוטומטית. הכותרות עוסקות מיד במשכנתאות, הציבור מחשב מחדש את ההחזר החודשי, והדיון כולו מתנקז לשאלה: האם הכסף יהיה זול יותר או יקר יותר. לאחר הורדת הריבית ל־3.5%, והציפיות כי בחודשים הקרובים היא עשויה לרדת לכיוון 3%, שוב חוזרות אותן שאלות מוכרות. האם הגיע הזמן למחזר הלוואות? האם כדאי לצאת מהפיקדונות? האם הקרנות הכספיות כבר אינן אטרקטיביות?
אבל עבור מי שמחזיק הון משמעותי, ירידת הריבית היא פחות סיפור של משכנתאות ויותר סיפור של ניהול הון. דווקא עכשיו מתקבלות ההחלטות שישפיעו על התשואה בשנים הקרובות, משום שהריבית משפיעה לא רק על עלות האשראי, אלא גם על שווי הנכסים, התשואה באפיקים הסולידיים ואופן קבלת ההחלטות של המשקיעים.
הבעיה אינה בבחירת המוצר. היא בדרך החשיבה
במשך שלוש השנים האחרונות הציבור התרגל לנהל את הכסף בהתאם למחזור הריבית. כאשר הריבית הייתה קרובה לאפס, פיקדונות ואפיקים סולידיים כמעט שלא סיפקו תשואה, ולכן משקיעים רבים העדיפו להגדיל את החשיפה שלהם לשוק ההון כדי להשיג פוטנציאל תשואה גבוה יותר.
כאשר הריבית זינקה בקצב החד ביותר שידעה ישראל בעשורים האחרונים, המגמה התהפכה, והציבור העביר עשרות מיליארדי שקלים לפיקדונות ולקרנות כספיות, שנהנו מסביבת הריבית הגבוהה והפכו לאחת האלטרנטיבות המועדפות לניהול כספים לטווח קצר. כעת, כשהריבית מתחילה לרדת, רבים שוב מחפשים את המוצר הבא שאליו יעבירו את הכסף.
בסביבת ריבית יורדת, מי שלא בוחן מחדש את תיק ההשקעות שלו, עלול להמשיך לייצר רווח בעיקר לבנק. בעוד שהתשואה על פיקדונות, קרנות כספיות והכסף ששוכב בעו”ש נשחקת בהדרגה, ייתכן שקיימות עבורו אלטרנטיבות המתאימות יותר למטרותיו, שעשויות להציע פוטנציאל צמיחה גבוה יותר, יתרונות מס וגמישות פיננסית רחבה יותר.
אסטרטגיית השקעות אינה אמורה להשתנות בכל החלטת ריבית. היא צריכה להיות מסוגלת להתמודד גם עם ריבית גבוהה, גם עם ריבית נמוכה וגם עם מציאות שבה איש אינו יודע כיצד ייראה המחזור הכלכלי הבא. משפחות שמצליחות לצבור הון לאורך עשרות שנים, אינן מחפשות בכל שנה את המוצר שהניב את התשואה הגבוהה ביותר. הן בונות מערכת פיננסית שבה לכל נכס יש תפקיד מוגדר: כסף שמיועד לנזילות, כסף שמיועד לצמיחה ארוכת טווח וכסף שמיועד להגן על התא המשפחתי בתקופות של אי־ודאות.
כשהריבית יורדת, הערך של ההון דווקא עולה
מבחינת משקיעים, השאלה החשובה אינה כמה עולה ללוות כסף, אלא כמה יקר יהיה לפרק את ההון שכבר נצבר. משקיעים מנוסים אינם שואלים רק מה מחיר הכסף, אלא מה העלות האלטרנטיבית של מכירת נכס פיננסי איכותי. פעמים רבות זו העלות הגבוהה באמת.
דווקא בסביבת ריבית יורדת, האפשרות לקבל אשראי כנגד נכסים פיננסיים הופכת לכלי משמעותי בניהול ההון. קרנות השתלמות, קופות גמל ופוליסות חיסכון אינן משמשות רק כאפיקי השקעה, אלא גם כבטוחה איכותית המאפשרת, במקרים המתאימים ובהתאם למדיניות הגוף המוסדי, לקבל הלוואות בריביות אטרקטיביות של פריים מינוס 0.5% ועד פריים מינוס 0.75%.
הסיבה לכך היא שמבחינת הגוף המוסדי, החיסכון עצמו משמש בטוחה איכותית, ולכן רמת הסיכון בהעמדת האשראי נמוכה יחסית. המשמעות אינה שהלוואה עדיפה תמיד על פני משיכת כספים, אלא שלמשפחה נפתחת חלופה נוספת המאפשרת לייצר נזילות מבלי למהר לפרק את ההון שנצבר לאורך שנים.
ניקח לדוגמה שתי משפחות המחזיקות נכסים פיננסיים בשווי מיליון שקל. שתיהן זקוקות ל־300 אלף שקל לצורך רכישת דירה, הרחבת עסק או כל השקעה משמעותית אחרת.
המשפחה הראשונה מושכת את הכסף מקרן ההשתלמות. היא מקבלת את הנזילות הדרושה לה, אך במקביל מקטינה את בסיס ההון שממשיך לעבוד עבורה. לא רק 300 אלף השקלים מפסיקים לייצר תשואה, אלא גם כל הרווחים העתידיים שהיו יכולים להצטבר עליהם לאורך השנים, בחלק מהמקרים היא גם יוצרת אירוע מס או מוותרת על יתרונות מס משמעותיים.
המשפחה השנייה בוחנת את המאזן בצורה רחבה יותר. במקום לממש את החיסכון, היא משתמשת בו כבטוחה לקבלת הלוואה מוסדית. בסביבת ריבית שבה ריבית הפריים צפויה לעמוד על כ־4.5%, המשמעות היא אפשרות לקבל מימון בעלות של פחות מ־4% בשנה. כך היא מקבלת את הנזילות הדרושה לה, בעוד שהחיסכון עצמו נשאר מושקע, ממשיך ליהנות מאפקט הריבית דריבית, מדחיית המס ומהמשך פוטנציאל הצמיחה שלו.
ההבדל בין 2 המשפחות הוא שהאחת רואה בחיסכון מקור למשיכת כספים בעת הצורך, ואילו השנייה רואה בו נכס פיננסי שיכול להמשיך לצמוח, ובמקביל לשמש גם כמקור למימון. לאורך שנים, ההבדל בין שתי הגישות הללו עשוי להצטבר למאות אלפי שקלים.
אז מה נכון לעשות עכשיו?
אם יש מסר אחד מירידת הריבית, הוא שזה הזמן לבחון מחדש את תיק ההשקעות כולו. כל מי שמחזיק הון משמעותי צריך לשאול את עצמו:
כמה כסף באמת צריך להיות נזיל בשנתיים-שלוש הקרובות, וכמה כסף מיועד לצמיחה ארוכת טווח?
האם יש חלק מההון שעדיין יושב בפיקדונות, בקרנות כספיות או אפילו בעו”ש רק משום שאלו היו אטרקטיביים בתקופת הריבית הגבוהה?
האם התיק מנצל את הטבות המס הקיימות, כמו דחיית מס ומעבר בין מסלולי השקעה ללא אירוע מס, שיכולות לחסוך עשרות ואף מאות אלפי שקלים לאורך השנים?
האם במקרים המתאימים נכון יהיה להשתמש בחלק מהחיסכון כבטוחה לקבלת אשראי במקום לממש השקעות ולפגוע ברציפות הצמיחה של ההון?
ולבסוף, האם תיק ההשקעות שלכם נבנה בהתאם למטרות, לטווחי הזמן ולצרכים של המשפחה, או שהוא עדיין משקף את החלטת הריבית האחרונה של בנק ישראל?
אסטרטגיה טובה מחברת בין המוצרים, לא מחליפה אותם
אחת השאלות שאני שומע מהרבה מאוד לקוחות היא: “באיזה מוצר כדאי להיות עכשיו?” זו שאלה שמניחה שקיים מוצר אחד שינצח בכל מחזור כלכלי. בפועל, אין מוצר כזה. ברוב המקרים, התשואה ארוכת הטווח של המשקיע נקבעת פחות לפי המוצר הבודד שבחר, ויותר לפי הקצאת הנכסים הכוללת שלו, כלומר החלוקה הנכונה בין כסף נזיל, השקעות לטווח בינוני, השקעות לטווח ארוך ומוצרים פנסיוניים בהתאם למטרות החיים.
זו בדיוק הסיבה שכסף שמיועד לרכישת דירה בעוד שנתיים לא אמור להיות מושקע באותו מסלול שבו מנוהל כסף שמיועד לפרישה בעוד עשרים שנה.
לכל מוצר יש יתרון אחר: פיקדונות וקרנות כספיות מתאימים לניהול נזילות, מסלולים מנייתיים מיועדים ליצירת צמיחה לאורך זמן, וקרנות השתלמות, קופות גמל ופוליסות חיסכון משלבות יתרונות מס, גמישות ולעיתים גם אפשרות לקבל אשראי מבלי לפרק את ההשקעה.
עושר נבנה מאסטרטגיה, לא מתחזיות ריבית
בסופו של דבר, השאלה אינה אם הריבית תהיה 3%, 3.5% או 4%. השאלה היא האם תיק ההשקעות שלכם בנוי כך שיוכל להתמודד עם כל אחד מהתרחישים האלה.
מי שימשיך לרדוף אחרי החלטת הריבית הבאה ימצא את עצמו מגיב לשוק במקום לנהל אותו. מי שיבנה אסטרטגיה המבוססת על הקצאת נכסים, ניהול נזילות, ניצול יתרונות מס ושימוש מושכל באשראי, יאפשר להון שלו להמשיך לעבוד בכל סביבת ריבית. עושר אינו נבנה מחיזוי הריבית הבאה, אלא מבניית אסטרטגיה שממשיכה לעבוד גם כשהמציאות משתנה.